שוב מלחמה, ושוב נעצרה שגרת החיים, ושוב הסטודיו התרוקן מתלמידיו ומהלקוחות.
ואני בורחת לטיול בשדות, לחפש פרחים שאני אוהבת.
פשתה, תגית, תלתן הארגמן, איריסים…
ומתוך השדה והפרחים, החסידות מעלי, בתנועת הטרמיקה שלהן- חלקן עפות לימין, וחלקן עם הסיבוב לשמאל,
ואני עוקבת אחרי מבנה הגוף שלהן, מנסה לקלוט פרטים ולהבין לעומק, גם את התנועה , הכאוס הזה בשמיים, כמו כיכר
עמוסה במרוקו, כולם נוסעים בהרמוניה, כשמהצד זה נראה כמו אסון…
ובא לי להרים ידיים, שהן יתארכו עוד ועוד, עד שיגיעו אל החסידות, ואתלה על רגליה האדומות של החסידה,
והיא תרים אותי למעלה, ותוך כדי אהפוך בעצמי לחסידה , אגדל נוצות לבנות ואצטרף לתנועה הסיבובית בשמיים.
אחליף את סיבוב האובניים האדמתי בסיבוב הטרמיקה האוורירי.
